ישראל היא דמוקרטיה חילונית עם שלוש זרועות שלטון מובחנות: זרוע מבצעת, זרוע פרלמנטרית וזרוע שופטת. חלק גדול מהמשפט הישראלי מושפע מחוקים ומנהגים יהודיים. זה נוגע לישראלים רבים הסבורים שדת וחוק צריכים להיות נפרדים.
ישראל היא דמוקרטיה מייצגת עם מערכת רווחה חברתית. את הרשות המבצעת מוביל ראש הממשלה, ובתי המשפט בוררים סוגיות מרכזיות. אזרחים בוחרים גם נשיא, אך הוא רק דמות שמפקחת על טקסי תרבות.
אזרחים בוחרים נציגים ממפלגתם לכנסת לתקופת כהונה של ארבע שנים. מספר הקולות שהמפלגה מקבלת קובע את מספר המושבים שיש לה בכנסת. ישנן קבוצות ציוניות רבות עם אג'נדות סוציאל-דמוקרטיות, שמרניות ודתיות, וגם מפלגות פוליטיות ערביות וקבוצות בעלי עניין מיוחד.
דת וחילוניות בפוליטיקה
למרות שמערכת השלטון בישראל היא דמוקרטיה חילונית, ממשלת ישראל מעניקה עדיפות מיוחדת ליהדות (ככלות הכל היא המדינה היהודית היחידה בעולם). לדוגמה, זה לא חוקי לייבא אוכל לא כשר לישראל, והמדינה מאפשרת לבצע רק חתונות דתיות (אם כי ישראל מכירה בנישואים אזרחיים שמתקיימים מחוץ למדינה).
ישראלים רבים שאינם דתיים חשים שישראל צריכה להיות מדינה חילונית לחלוטין, אך הדתיים טוענים כי חוקי היהדות הם חיוניים לשמירת זהותה ומסורתה של ישראל. בלי קשר לוויכוח הזה, יתכן ותתקלו בקשיים אם אתם אתאיסטים שבוחרים בישראל כיעד למקום החתונה שלכם.
מרבית הישראלים מגדירים עצמם כיהודים מסורתיים, מה שאומר שיש להם קשרים תרבותיים עם אבותיהם היהודים אך אינם עוסקים באופן פעיל ביהדות. ככל שהיהדות הופכת פחות חשובה כקשר לאומי, עימותים פוליטיים הופכים לתשתית המשותפת לאיחוד ישראלים.
מאבקים בין קבוצות דתיות
למרות שישראל אינה מעניקה הרשאות מיוחדות לאף קבוצה יהודית, יהודים רבים ממוצא אירופאי שייכים למעמדות חברתיים גבוהים יותר מערבים ויהודים מזרחיים. מערכות היחסים המתוחות בין קבוצות דתיות וקבוצות רבות אחרות מתעקשות לראות את ההבדל ביניהן כבלתי ניתן לתיקון.
